דודו גבע הוא אחד מהאמנים הישראלים המפורסמים ביותר בתחום הקומיקס. הוא פרסם עשרות ספרי ציורים, אלפי מדורי ציורים בעיתונות הכתובה, והפך לסמל לאמנות הקומיקס בישראל.
בשנת 2003 הלך לעולמו גבע, אחד מאמני הקומיקס האהובים והידועים בישראל, בגיל 54. גבע נפטר מהתקף לב, והשאיר אחריו אשה, שני ילדים וקהל אוהדים אבל ונאמן שמתגעגע אליו ונוצר את אמנותו עד היום. לדודו גבע היתה קריירה ארוכה ועשירה, במהלכה הספיק לשנות את פני אמנות הקומיקס בישראל, לצייר ציורים הומוריסטים שהפכו לחלק מנוף התרבות הישראלית ולהפוך לחלק מחבורת הומורסטיקנים נערצת.
צייר ישראלי אחר
כבר בתיכון בירושלים גילה דודו גבע את כשרון האיור שלו, והחל לכתוב מדור קומיקס שבועי בעיתון הנוער "הארץ שלנו". בצבא הוא שירת אמנם בהנדסה קרבית, לא בדיוק מעוז של אמנים וציירים, אבל הוא הצליח לתמרן בין השירות הקרבי לבין ציור ואיור לשבועון הצבאי "במחנה".
לאחר שחרורו מהצבא הצטרף גבע לערוץ הראשון כאנימטור. הוא צייר קליפים, עבד בעבור תוכנית הסאטירה "ניקוי ראש" ותוכניות נוספות. ואולם תחום האנימציה היה איטי מדי עבור גבע, והוא העדיף את אמנות ציורי הקומיקס, שלא היתה מפותחת באותה עת בישראל.
גבע החל לצבור הכרה ציבורית במדור "זו ארץ זו" שפורסם בעיתון "העולם הזה", וכלל מסרים חתרניים וסאטירה נוקבת שלא היתה מקובלת באותם ימים. חבריו למדור כמו חנוך מרמרי, אפרים סידון וקובי ניב, הפכו לשותפים נאמנים שילוו את יצירתו לאורך כל הקריירה.
הברווז בוקע מהביצה
עם עליית קרנם של המקומונים, החל גבע לפתח את הסגנון הייחודי שלו ב"העיר" ו"כל העיר". באותה תקופה הוא צייר כמה מדמויות הקומיקס הישראלי האהובות ביותר ובראשן יוסף, פקיד המים מעיריית תל אביב, בעל שפם משונה ולוזר נצחי. עם הקמת העיתון היומי "חדשות", שנקט בקו מודרני ולא שמרני, הצטרף גבע לשורותיו ופיתח את הדמות המזוהה עמו ביותר: הברווז. לאחר עבודתו ב"חדשות" עבר גבע לעיתון "מעריב", שם כתב ואייר מדור שעסק בסאטירה אקטואלית.
ציור הומוריסטי
סגנון האיור של גבע היה גס ופשוט לכאורה. הוא לא צייר "יפה" במובן המקובל של המלה, והדמויות שלו היו נלעגות וכעורות. אך מתחת לחזות הפשוטה שבציור הישראלי שלו, הסתתרו תחכום רב ואנושיות גדולה. האמנות הישראלית של גבע התבלטה ביכולתה לתפוס במשיכת קו אחת אישיות שלמה. הציור הישראלי של דודו גבע הצליח לגרום לקוראיו להזדהות עם הדמויות והמצבים שתיאר. הסיפורים שנלוו לקומיקס עסקו על-פי רוב בהגחכת מיתוסים ישראלים וציונים, ובחשיפת הפער שבין המילים הגבוהות לחייו של האזרח הפשוט.
בשנות ה-2000 התרחק גבע מהממסד. מסריו הפכו קיצוניים יותר ויותר, והוא הפך לדובר ולמנהיג קהילת הקומיקס האלטרנטיבי בישראל. ביחד עם אמנים אלטרנטיבים אחרים הוא יצר עבודות אמנות וקומיקס מיוחדות ושונות. במקביל המשיך גבע לפרסם מדור בעיתון "העיר", שמסריו הפכו מורבידים, מיואשים וקיצוניים יותר ויותר, עד שגם מהעיתון שנחשב פעם לאלטרנטיבי ביותר הוא נאלץ להיפרד, זמן קצר לפני מותו.
כפי שקורה במקרים רבים, רק לאחר מותו זכה גבע להכרה שלה היה ראוי כאמן ישראלי גדול, ולא רק כיוצר קומיקס עיתונאי. לשיאה של ההכרה זכה כאשר עיריית תל אביב הסכימה, לאחר קמפיין ארוך של מעריצי גבע, להציב דמות ענק של ברווז מנופח על גגה של עיריית תל אביב, ולהפוך את הברווז החתרני לסמל לחגיגות המאה של העיר התל אביבית.
הדפסים ופוסטרים של דודו גבע
בזכות טכנולוגיות מתקדמות המאפשרות הגדלת תמונות, יצירת רפרודוקציות נאמנות למקור, הדפסת פוסטרים, מסגור תמונות והדפסה על קנווס או על קאפה, כל אחד יכול כיום ליהנות מציור קומיקס של דודו גבע בביתו שלו. אם אתם מעוניינים לקשט את ביתכם באמנות ישראלית מסוג שונה – ציוריו הנוקבים של דודו גבע עשויים להיות בדיוק מה שאתם מחפשים. אתם לא חייבים לבחור לקשט את בתיכם בעבודות אמנות קלאסית או מסורתית כמו זו שהתרגלתם לראות בבית אמא ואבא, או סבא וסבתא. אם ציורים הומוריסטיים קולעים לטעמכם, ואתם מזדהים עם ה אמנות הישראלית האלטרנטיבית של דודו גבע, אתם עשויים ליהנות מ הדפסים, מפוסטרים או מרפרודוקציות של עבודות צייר ישראלי מיוחד זה.
אוהבים אמנות ישראלית? רוצים לרכוש ציורים של אמנים ישראלים, עבודות של מעצבים ישראלים או פריטים אחרים לבית, למשרד או כמתנה? גלשו באתר מסגרת ומצאו את התמונות, הפוסטרים, ההדפסים, הצילומים, התמונות והמתנות שאתם מחפשים.
